למה מתכוונים כשאומרים "התפתחות הילד"?
א. שושן מגדיר את המונח התפתחות כ"השתלשלות, התקדמות מדורגת". ברוח זו אפשר להשוות את התפתחות הילד לבניין רב – קומות בו שלב ההריון והינקות המוקדמת מייצגים את היסודות והבסיס של הבניין, ותקופת הגיל הרך שלפני בית הספר מייצגת את קומת הקרקע והכניסה לבניין.
ההתקדמות המדורגת בתהליך ההתפתחות של האדם נעשית על פי סדר התפתחות אחיד, בקו רצף עולה המאפשר לחזות מראש את השלב הבא בבניין, אך קצב המעבר משלב לשלב שונה מילד לילד. טווח הנורמה של כל שלב נע מהתפתחות שהיא מתחת לנורמה ומוגדרת (בהתאם לעוצמת הפער בינה לבין הממוצע) כ"עיכוב" או "איחור" התפתחותי", "פיגור קל", "פיגור בינוני" ו"פיגור קשה", התפתחות איטית בטווח הנורמה, התפתחות ממוצעת והתפתחות מואצת בהשוואה לנורמה.
מקובל להעריך את רמת התפתחותו של הילד על פי יכולתו לקלוט מידע, לעבד מידע וליישם מידע (תהליך של קלט – עיבוד – פלט). יכולת זו נבדקת על פי רמת תפקודו של הילד בארבעה תחומים מרכזיים:
• תחום תחושה ומוטוריקה (סנסו – מוטורי), הכולל את יכולתו של הילד לקלוט – לעבד וליישם מידע פיזי ותחושתי כמו ראייה, שמיעה, מגע, טעם, ריח, קשב וריכוז, אבחנה חזותית, אבחנה שמיעתית, שליטה בתנועות ובשרירים גסים ועדינים, שיווי משקל, ויסות כח, תכנון תנועות, תיאום בין שני צידי הגוף, תיאום עין – יד, חציית קו האמצע של הגוף, ועוד ועוד.
• תחום רגשי הכולל את תחושת המסוגלות, הדימוי והביטחון העצמי של הילד, רמת המוטיבציה לבטא ולפתח את כישוריו, יכולת דחיית סיפוק, ריסון עצמי לצד בקרה ושליטה בתגובות, עצמאות ואחריות אישית תוך ביטוי חופשי של רגשות / צרכים / העדפות, סף תסכול ויכולת התמודדות עם קושי / הפסד / כישלון, ועוד.
• תחום חברתי המתבטא במעבר מתפיסה אגוצנטרית לתפיסה מציאותית של "שווה בין שווים". מעבר זה כולל מיומנויות חברתיות ומגוון כישורי חיים, כמו יצירה וטיפוח קשר עם בני גילו ועם מבוגרים, התמודדות עם יחסי קח ותן הדדיים תוך יכולת לוותר, יכולת לשתף פעולה עם נכונות לתרום ולהיתרם מהזולת, יכולת להתמודד עם הוראות חיצוניות / דמויות סמכותיות / גבולות / חוקי משחק מובנה, יכולת להתחשב, להזדהות ולגלות אמפתיה לרגשות ולצרכים של האחר, ועוד.
• תחום שכלי הכולל מגוון רחב של מיומנויות וכישורי חשיבה, כמו – זיכרון חזותי ושמיעתי, הבנה, מיון, הכללה, השוואה, הסקת מסקנות, המשגה והסמלה, הפשטה, תכנון, פתרון בעיות, הבחנה בין טפל לעיקר, אוצר ידיעות, הבנה והבעה שפתית על מרכיביה השונים, חשיבה כמותית, ביטוי יצירתי בציור ובמשחק סוציו דרמתי, הבנת רצף של יחסי סיבה – תוצאה, ועוד.
ראוי לציין שהחלוקה לתחומים אלה מלאכותית למדי והיא נועדה לצרכי הערכת רמת תפקודו של הילד ו/או לצורך זיהוי וטיפול ממוקד בקשייו. בפועל, הילד אינו מודע לחלוקה כזו או אחרת, וכמו כולנו - הוא פועל כישות אחת שלמה ומורכבת. יתרה מכך: ישנם השפעות ויחסי גומלין הדדיים בין התחומים השונים ולא אחת קושי בתחום התפתחות אחד משפיע על תפקודו של הילד גם בתחומים אחרים. ניתן להשוות את 4 התחומים ל – 4 גלגלים של מכונית: תקלה בגלגל אחד משבשת את תפקודה של כל המכונית.
מרבית התיאוריות הסוקרות את התפתחות אישיותו של האדם, כמו קליין, ויניקוט, פיאז'ה, אריקסון ואחרים, רואות את 7 שנות החיים הראשונות לחייו כתקופה קריטית שמעצבת את כוחות ה"אני" שלו ומשפיעה על התפתחותו הסנסו – מוטורית, הרגשית, החברתית והשכלית בעתיד.
תפיסת הגיל הרך כתקופה קריטית בהתפתחות הילד משמשת נימוק מרכזי למאמץ של גופים שונים לאתר את הילדים המתקשים ולטפל בהם מוקדם ככל האפשר. ההנחה היא שאיתור וטיפול מוקדם עשויים לתת לילד כלים שיסיעו לו לשכלל את תפקודו תוך מניעת החמרה של הקושי.
